לעיתים, מתרחשים חוסר יישור במהלך התקנת פירי ההינע לגלגלות הראש והזנב של המעלית, מה שמוביל לסטייה של חגורת הדלי. בעיה זו מתבטאת בדרך כלל בכמה דרכים: פירי ההינע של גלגלות הראש והזנב אינם מקבילים ואינם ממוקמים באותו מישור אנכי; שני הפירים מותקנים בכיוון אופקי אך אינם נמצאים בתוך אותו מישור אנכי; או שהפירים מקבילים ובתוך אותו מישור אנכי, אך מיקומם האופקי אינו נכון. בתנאים אלה, חגורת הדלי נוטה להיסחף- מהמסלול, לפגוע במארז המעלית, ואולי אפילו להיקרע. יתר על כן, לאחר פעולה ממושכת, חלק הראש של המעלית נתון לעומסים דינמיים משמעותיים-המגיעים עד ל-100 טון בערך-מה שגורם בהכרח לבלאי דחיסה במושבי המיסבים.
שיטות תיקון מסורתיות כוללות שכבת ריתוך ואחריה עיבוד שבבי, או ציפוי אלקטרו-במברשת; עם זאת, טכניקות אלו מציגות מגבלות מסוימות. הלחצים התרמיים הגבוהים הנוצרים במהלך תהליך הריתוך עלולים שלא להתפוגג במלואם, מה שעלול לגרום לנזק מבני לחומר. לעומת זאת, ציפוי מברשת אלקטרו- מוגבל על ידי מגבלות של עובי הציפוי והוא רגיש לקילוף. יתר על כן, שתי השיטות כוללות תיקון מתכת עם מתכת, ובכך לא מצליחות לשנות את יחסי המגע ה"קשה-על-הקשה; כתוצאה מכך, בהשפעה משולבת של כוחות מבצעיים שונים, בלאי מחודש נותר אפשרות ברורה.
כדי להתמודד עם אתגרים אלה, חברות באירופה ובצפון אמריקה אימצו באופן נרחב חומרים מרוכבים פולימריים לתיקונים. פולימרים מתקדמים אלה מציגים הידבקות יוצאת דופן ותכונות מכניות מקיפות מעולות, המאפשרות לבצע תיקונים ללא צורך בפירוק או עיבוד שבבי. לא רק שהם מבטלים את הלחצים התרמיים הקשורים לריתוך, אלא שהם גם מציעים יכולות עובי תיקון בלתי מוגבלות. במיוחד, לחומרים אלו יש מידה של תאימות-תכונה חסרה במתכות מסורתיות-המאפשרת להם לספוג את הפגיעה והרעידות שנוצרות מהמעלית, ובכך למעשה מונעת בלאי עתידי ומאריכה משמעותית את חיי השירות של רכיבי הציוד. טכנולוגיה זו חוסכת לארגונים זמן השבתה משמעותי, ומספקת יתרונות כלכליים משמעותיים.
